ביישובים בעלי אופי דתי או מסורתי, קיים לעיתים רצון לתת אופי דתי למרחב הציבורי. אחת הדרכים המקובלות היא לקבוע כי שער היישוב יהיה סגור במהלך השבת לכניסת רכבים, וכי מבקרים יוכלו לחנות במידת הצורך מחוץ לשער היישוב.

החלטה מעין זו קשה יותר לאכוף, כאשר, כפי שקורה ביישובים רבים, שער הכניסה נפתח באמצעות יישומון, אליו קיימת גישה, לעיתים, לאנשים שאינם חברי האגודה או תושבי קבע.

האם ניתן באמצעות החלטת אגודה לשלול את הגישה ליישומון למי שאינו חבר אגודה או תושב קבע ביישוב?

בבג"צ בעניין סגירת רחוב בר אילן (בג"ץ 5016-96 ליאור חורב נ' שר התחבורה ואח') נקבע כי סגירת רחוב בר-אילן לתנועה עלולה לפגוע קשות, ובמידה העולה על הנדרש, בחופש התנועה של חילונים המתגוררים במקום. לכן חובתו של השר היא לשקול חלופות להסדר שעליו הוחלט על-מנת למנוע את הפגיעה בהם או להקל אותה, ומשלא עשה כן, דינה להיפסל.

לנושא דומה נדרש היועמ"ש לממשלה במענה לפניית המשטרה קבע היועמ"ש לממשלה לגבי יישובים חקלאיים או קהילתיים המונעים מיוזמתם, ובאופן עצמאי, כניסה של מי שאינם תושבים לתחומי היישוב, בשל חשש מהדבקה בנגיף הקורונה. בתשובתו של היועמ"ש נקבע כי לאחר בדיקת הנושא בצורה רוחבית, לא נמצא מקור חוקי עליו ניתן לבסס את הסמכות הנתונה ליישוב – בין אם הוועד המקומי, כישות של השלטון המקומי, או האגודה השיתופית – למנוע כניסה אל היישוב בנסיבות אלו.

בפסק הדין בעניין מושב אדירים (ת"א (שלום נצ') 28626-12-15 אבינעם עמר ו- 26 אח' נ' אגודת מושב אדירים מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (נבו 15.04.2018)) אמנם נמחקה תביעה של תושבים נגד סגירת השער בשבת (מדובר ביישוב מסורתי שאינו דתי במובהק), מחוסר סמכות עניינית (התביעה הוגשה לשלום ולא לבימש לעניינים מנהליים), אולם נאמרו שם דברים שיכולים לשפוך אור על ענייננו. ראשית, יש לקבל החלטה של רשות התמרור בעניין סגירת השער של היישוב. שנית, ראוי להביא את ההחלטה לאישור האספה הכללית של החברים.

המצב המשפטי הינו, אם כן, כי לא ניתן למנוע כניסה עם רכב של תושבים למקום מגוריהם רק בשל פגיעה ברגשות דתיים, וכן אסור למנוע באופן גורף כניסה ליישוב מסיבות כאלה ואחרות (חופש התנועה גובר על הזכות לפרטיות). בנוסף, על מנת לסגור את שער היישוב בשבת יש לקבל אישור של רשות התמרור ברשות המקומית, וכן מן הראוי לקבל החלטה על סגירת השער במסגרת האספה הכללית של האגודה.

יחד עם זאת, אם כל שמבוקש הוא למנוע גישה ליישומון לפתיחת השער החשמלי לרכבים, ממי שפתח את השער בשבת באמצעות אפליקציה , והוא אינו חבר אגודה או תושב קבע, אזי, במובחן מן הזכות להיכנס ליישוב (ברכב או ברגל), שהינה זכות שהוכרה בדין, ככלל אין לאדם שאינו תושב קבע או חבר אגודה זכות לקבל גישה ליישומון לפתיחת שער הכניסה ליישוב.

על כן, ככל שהתקבלה החלטת אגודה האוסרת על פתיחת השער החשמלי בשבתות וחגים, ובהנחה שרשות התמרור המקומית אסרה על נסיעה בשבת בתחומי הישוב והוצב תמרור המורה כן, נראה כי אין מניעה משפטית כי האגודה תקבל החלטת בוועד ההנהלה, לפיה מי שהפר את החלטת רשות התמרור והאגודה, והשתמש באפליקציה לפתיחת השער בשבת, שלא לצרכי פיקוח נפש, והוא אינו חבר אגודה או תושב קבע, גישתו לאפליקציה תיחסם. כמובן שרצוי לפרסם את החלטת הוועד לתושבים ולחברי האגודה, לשלוח התראה למי שהפר אותה, ולתעד את השימוש באפליקציה ולרשת את השער במצלמות.