עולם המשפט יצר ישויות משפטיות, המאפשרות לבני אדם ו/או לחבר בני אדם לפעול באמצעות ישויות אלו, על היתרונות הגלומים בכך. ישנן צורות התאגדות שונות, ולכל התאגדות כללים משפטיים שונים באשר לאופן הקמתה, דרך פעילותה, המיסוי החל עליה, ואף האופן בו ניתן לחסלה.

לעיתים, בשל סיבות מגוונות, מחליטים מקימי ההתאגדות לפרק את התאגיד, לעיתים הדבר נקבע מראש בתקנון התאגיד, ולעיתים הדבר נכפה על ידי צדדים שלישיים, או בשל נסיבות חיצוניות.
פירוק מרצון של תאגיד דורש החלטה פורמאלית על הפירוק במוסדותיו המוסמכים, והעברת מסמכים מתאימים לרשם הרלוונטי, הכוללים הצהרות בדבר היכולת לפרוע חובות לצדדים שלישיים, דו"חות מרואה חשבון ועוד, וכן תשלום חובות בגין אגרות אם ישנם. ככל שיש התנגדות לפירוק על ידי צדדים שלישיים בשל חובות, יופסק הפירוק עד לתשלום החובות.

קודם לבקשת הפירוק מרצון, ככל שישנם מספר שותפים/ בעלי מניות, יש לערוך הסכם לפירוק התאגיד, המסדיר את יחסי הצדדים, חלוקת הזכויות והחובות, ואופן ביצוע הפירוק.
פירוק כפוי של תאגיד נגרם כתוצאה מכך שחובותיו עולים על נכסיו (חדלות פירעון), באופן שישנו חשש כי לא יוכל לפרוע את חובותיו. במצב זה יכולים הנושים, התאגיד, או היועמ"ש לממשלה לבקש את פירוק התאגיד, כאשר על הפירוק חל חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי. בית המשפט יחליט בשלב ראשון אם ניתן להבריא את החברה ולשקמה או שאין מנוס מפירוקה.

ככל שיוחלט על פירוק התאגיד, הפירוק מתבצע באמצעות מינוי מפרק/ כונס נכסים, אשר תופס את נכסי התאגיד, מממש אותם, נפטר מנכסים מכבידים, גובה חובות של צדדים שלישיים לתאגיד, ולאחר מכן מחלק את הכסף בקופת הפירוק בין הנושים באופן יחסי, לפי ערך נשייתם ולפי סדרי הקדימויות ביניהם.
הן פירוק מרצון והן פירוק כפוי של תאגיד הינו הליך מורכב הדורש ידע משפטי וניסיון מסחרי רב, על מנת לייעל את הליך הפירוק ולהשיא את תקבולי הנושים ובעלי המניות/ שותפים ולמזער את נזקיהם. על כן מומלץ להסתייע בעו"ד הבקיא בתחום שיביא את הליך הפירוק לידי סיום מהיר ויעיל לטובת כל הצדדים המעורבים.